<h1>פסקי הרי"ד — שבועות</h1>
<h2>דף מט.</h2>
[שבועות ל"ג ע"ב] מתני' משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פל' פקדון ותשומת יד כול'. טעמ' דאיש פל' כהן, דאיש פל' לוי, הא מנה לפל' ביד פל', חייבין, והא בענן עד שישמעו מפי התובע, אמ' שמואל בבא בהרשאה, והא אמרי נהרדעאי לא כתבינן אורכת' אמטלטלי, הני מילי היכא דכפריה, אבל היכא דלא כפריה כתבינן. ושאנס איש פל' ופיתה את בתו אע"ג דכתב ליה הרשאה פטור, דכיון דלא קם עילויה בדינא, אכתי לא הוי דידיה דמצי לאורוכי אחרינא עילויה, כדאמרי' בפ' נערה שנתפתת' [כתובות מ"ב ע"א].
<h2>דף נ:</h2>
[שבועות ל"ח ע"ב] שבועת הדיינין כול'. פי' שבועת הדיינין הבאה על ידי כפירה במקצת והודאה במקצת, כדנפקא לן מאשר יאמר כי הוא זה, בענן שתהא שיעור הטענה שתי מעות של כסף, שהן שליש דינר, ושיעור ההודאה אפי' פרוטה אחת, וגם בענן שתהא ההודאה ממין הטענה.
[שבועות ל"ט ע"ב] הטענה שתי כסף, אמ' רב כפירת הטענה שתי כסף, פי' רב קורא הטענה כפירה שטוענין עליה, לבד מן ההודאה, שאם אין בכפירה שעור שתי כסף אין נשבעין עליה. ושמואל אמ' הטענה שתי כסף, ואפי' לא כפר אלא בפרוטה, ולא הודה אלא בפרוטה, חייב, פי' שמואל קורא לכל התביעה טענה, שצריך שתהא כל התביעה שתי כסף, ואפי' לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוט' חייב.
[שבועות מ' ע"א] תני ר' חייה לסיועיה לרב, סלע לי בידך, אין לך בידי אלא סלע חסר שתי כסף, חייב, חסר מעה, פטור. ואע"ג דקימ' לן [בכורות מ"ט ע"ב] רב ושמואל הלכה כשמואל בדיני, הכא הלכה כרב, חדא, דתני ר' חייה כוותיה, ועוד דהא רב פפא אמ' לקמ' [מ' ע"ב] טענו כלים ופרוטה הודה בכלים וכפר בפרוטה פטור, כרב. ועוד, דלקמ' בפ' כל הנשבעין [מ"ח ע"ב] גרסי', אמ' רב יוסף בר מניומי אמ' רב נחמן והוא שיש ביניהן טענה שתי כסף, כמאן כשמואל, והתני ר' חייה לסייועי לרב, אימא כפירת טענה שתי כסף, כרב, דאלמ' קים ליה לתלמ' דהילכת' כותיה דרב, וכך פוסקים בהלכות גדול' ורבי' האיי זצו"ל בספר משפטי השבועות שחיבר ורבי' יצחק מפאס זצו"ל. אבל רב שר שלום גאון זצו"ל פסק כשמואל, ואין לסמוך עליו, ורב נחשון גאון זצו"ל פליג עליה ואמ' דהלכה כרב. ונראה לי שגם בשבועת הסת דרבנן בענן כזה השיעור, דכל דתקון רבנן כעין דאורית' תקון, ובפחות מיכן אין משביעין שבועת הסת. ותדע, דהא שבועת האריסין והשותפין והאפיטרופין תקנת חכמ' היא, ואפי' הכי אמ' רב נחמן [מ"ח ע"ב] והוא שיש ביניהם כפירת שתי כסף, והוא הדין לשבועת הסת. ושיעור שתי כסף אחד מי"ב בשקל, שהשקל הוא עשרים וארבעה כספים, ואני שקלתי שקל הקודש ומשקלו חצי אונק' זהב בכיוון. אבל רבי' האיי גאון כת' בספר משפטי השבועות בשער השטרות [ח"א ש"ה], שנשבעין שבועת הסת אפי' בפחות מכפירת שתי כסף, ואינו נראה לי לחייב את האדם שבועה בלי ראיה, ואילו כן אמאי לא אמ' רב נחמן על מתני' ומשביעין אותו שבוע' הסת, אלא ודאי לא תיקנו חכמ' שבועה על פחות משוה שתי כסף.
